יום ראשון, 9 במאי

 

10:00-11:45

מושב ראשון: קמפ, צבא ומה שביניהם: איקונוגרפיה הומואית וקווירית בקולנוע ובמדיה

בנין טרובוביץ', אולם כס המשפט

יו"ר: איתי חרל"פ, החוג לתורת הספרות הכללית, אוניברסיטת תל-אביב

 

שרית מיכאלי, Birkbeck College, University of London

תשוקה הומו-לאומית: גבריות הומוסקסואלית ישראלית בסרטי איתן פוקס

בסרטיו של איתן פוקס ובסדרות הטלוויזיה שלו משולבים דימויים ויצוגים משתי מסורות תרבותיות: ההומוסקסואלית המערבית מצד אחד, והגבריות ההגמונית הישראלית, מצד שני.

השילוב בין שתי המסורות אלו הוא המייצר את החוויה ההומואית הישראלית הלוקאלית.

 הנחת יסוד זו תשמש אותי בהרצאתי כדי לדון בדיאלוג המתקיים בסרטיו של פוקס בין ההוויה ההומוסקסואלית לבין מוסדות מרכזיים של החברה הישראלית ובעיקר צה"ל. בהרצאתי אטען כי הצבא הוא אתר המיצג את השתייכותם של הומואים לגבריות הדומיננטית הישראלית, ולאידיאולוגיה הציונית, שיש לה מימד מגדרי מובהק. מבחינה זו סרטיו של פוקס הם שמרניים וחתרניים בעת ובעונה אחת: הגבריות ההומואית הישראלית המיוצגת בסרטים אינה קוראת תיגר על ההנחות הבסיסיות של

תפיסת האזרחות הישראלית התולה שוויון זכויות בהשתתפות במאמץ הלאומי ובעיקר בשירות צבאי.

עם זאת, אין להסיק כי בסרטיו של פוקס אין אלמנטים חתרניים. פוקס מציב ייצוגים מהפכניים של תשוקה הומוסקסואלית גברית במרכז ההוויה הישראלית, ואת ההומו בקונטקסט הלאומי-היסטורי של אירועים כמו רצח רבין וחוויות ישראליות כמו מות גיבורים. בכך הוא חושף את היסוד ההומוסקסואלי הסמוי בתרבות הצבאית, המבוססת על הומוסוציאליות ומסמן את העדרם של ייצוגים אלו בתרבות

הישראלית עד כה כהעדר בעייתי וטעון.

עירוב זה בין אופני ייצוג שמרניים וחתרניים של גבריות בסרטיו של פוקס, הוא שיעמוד במוקד הרצאתי. במסגרת זו אדון למשל בדינאמיקה המורכבת המתקיימת בסרטים בין ההומו הנשי לבין ההומו הגברי ובפתרונות שמציע פוקס למתח הדיאלקטי הזה.

 

רז יוסף, החוג לקולנוע וטלוויזיה, אוניברסיטת תל-אביב 

יוסי וג'אגר והארון הלאומי

ההרצאה תדון במכניזם פעולת מוסד הארון ובאופנים בהם הוא מפקח ושולט בסובייקטיביות הומוסקסואלית בסרט יוסי וג'אגר. את הפוליטיקה המינית של הסרט יש להבין בהקשר של התרבות ההומו-לסבית שבתוכה הוא נוצר. שלהי שנות ה-80 ושנות ה-90 מסמנות את צמיחתה של תודעה הומו-לסבית הקשורה לפעילות הציבורית והפוליטית של "אגודת ההומוסקסואלים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרס בישראל". חברי האגודה נאבקו על הרחבת זכויותיהם האזרחיות ועל זכות הייצוג של העדפה מינית וביקרו את ההעדרות והשוליות של הומוסקסואלים ולסביות בחברה הישראלית. סדרת מאבקים משפטיים וחברתיים. הובילה למתן לגיטימציה אזרחית מסויימת להומוסקסואלים ולסביות במוסדתיה המרכזיים של החברה הישראלית – הצבא, המשפחה והאימהות – המגדירים את גבולות ההצטרפות וההשתתפות בקולקטיב הישראלי (גרוס, 2000; ליבר 2003). הישגי המאבק קידמו בנוסף את הניראות של גברים ונשים הומוסקסואלים במדיה של הזרם המרכזי, ובמקביל איפשרו את עלייתה של תרבות הומו-לסבית אורבנית שהתמקמה בביטחה בחיק הקונצנזוס הלאומי ההטרוסקסואלי. הדגש הושם על ה"נורמליות" וה"אזרחות הטובה" של חברי הקהילה ועל העובדה שהומואים ולסביות הם "כמו כולם".

הפוליטיקה של הנורמלי מאפיינת גם את הסרט יוסי וג'אגר. הפופולאריות הרבה  לה זכה הן בקרב קהל הומו-לסבי והן בקרב קהל הטרוסקסואלי והצלחתו הביקורתית בעיתונות ההומואית והסטרייטית, הפכו אותו לטקסט המרכזי בניראות התרבותית של ההומוסקסואליות בעת האחרונה.  ברצוני לטעון כי הסרט מייצג נסיון של היוצר לחבור לקולקטיב הלאומי ההטרוסקסואלי ולמיתוסים המרכיבים אותו במחיר של דה-פוליטיזציה ודה-סקסואליזציה של הזהות ההומוסקסואלית. קריאה צמודה של הטקסט הקולנועי תנסה להראות כיצד הסרט מבנה את הדימוי של ההומוסקסואלית כנורמלית באמצעות ייצוגה כ"סוד גלוי". פוליטיקה זו של הארון מאפשרת את הכלתה של ההומוסקסואליות בשיח הלאומי בתוכו הסרט מבקש להשתלב, אך במקביל היא מעצבת זהות הומוסקסואלית שאינה מאתגרת, ולמעשה אף משעתקת ומנציחה, פרקטיקות דיכוי הטרונורמטיביות.

 

מירב אמיר, המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן, אוניברסיטת תל-אביב 

זהות נקיה, מעשים מלוכלכלים: מבט קווירי על סיבת המוות: הומופוביה

 

גלעד פדבה, החוג לקולנוע וטלוויזיה, אוניברסיטת תל-אביב

"אניטה, תעני: זאת אני?": מבוכה מיגדרית, קרנבל סקסואלי והאיקונוגרפיה של אניטה פללי

אניטה פללי, שחקנית, דוגמנית, זמרת ואורחת קבועה בתוכניות-אירוח, נחשבת מאז ראשית שנות ה-80 לדמות שנוייה במחלוקת, מושמצת ונערצת, בתרבות הישראלית הפופולרית בכלל ובתת-התרבות הקווירית המקומית בפרט. הופעתה המרשימה, המשלבת נתונים גופניים ראויים לציון (גבוהה, זקופה, שופעת, תווי-פניה אקספרסיביים וטון-הדיבור שלה גבוה במיוחד) עם ספקטאקל מוחצן ומסוגנן (לבוש סקסי, שיער בשלל גוונים, פנים מאופרות בכבדות, תנועות-גוף מודגשות) נתפסת בעיני סטרייטים ולא-סטרייטים כמופע קווירי ייחודי – היא מתפקדת כמופע- דראג על אף היותה אישה באופן גנטי. פללי, ששם-הולדתה חנה (או אנני) הללי, מופיעה ונראית בחברתם של טרנסווסטיטים וטרנסקסואלים ומצהירה: "אני יודעת שאני אישה בפני עצמי. אניטה בעד החופש של כל אדם, כולל חיי מין". השתתפותה במסע-הפרסום למיזם הסלולארי Escape מאז שלהי 2003, קמפיין צבעוני ומסוגנן שמתאפיין באסטרטגיה קאמפית מתוחכמת המשלבת חדשנות חזותית, תיאטרליות, דראג וסאבטקסט הומו-ארוטי, מקבעת את מעמדה של פללי כדמות-שוליים אקצנטרית המנהלת מערכת-יחסים רב-משמעית עם המיינסטרים התקשורתי, ספק-מנצלת ספק-מנוצלת על-ידי חרושת-התרבות ההטרוצנטרית. כשנחשפה לראשונה לציבור ב-1982 בתצוגות-אופנה של לבני נשים, העניקה לעצמה את התואר "הישבן של המדינה", הגדרה רקטאלית המתקשרת למבוכה ולחרדה (disphoria) מיגדרית, סקסואלית, לימינאלית ואף אנאלית שמעוררת האיקונוגרפיה של פללי. במוחצנות הרפלקסיבית שלה, היא מחליפה לעיתים דיספוריה באופוריה כשהיא חוגגת את הפוטנציאל החתרני בדמותה המערערת באופן יומיומי על קודים מיניים, קטגוריות מיגדריות וסיווגים ארוטיים נוקשים ודכאניים. פללי מבטאת קרנבל פאן-סקסואלי שמהפך את האפיסטמולוגיה של הארון (הדרישה להוכיח שהיא לא קווירית), מערערת ומעקמת הן את מנגנוני הזיהוי ההטרונורמטיביים והן את ההזדהויות ההומו-לסביות הממוסדות, כשהיא מייצרת עצמה שוב ושוב כמותג אידיאולוגי אלטרנטיבי ואייקון של תרבות-נגד טרנסג'נדרית התובעת את זכויותיה.

 

11:45-12:00 הפסקת קפה

 

12:00-13:30

מושבים מקבילים:

 

מושב שני: מסעות בין תרבותיים

בניין טרובוביץ', אולם כס המשפט

יו"ר: מירי אליאב-פלדון, החוג להיסטוריה כללית, אוניברסיטת תל-אביב

 

ירון בן-נאה, החוג להיסטוריה של עם ישראל, האוניברסיטה העברית

וואדים בלומין, החוג להיסטוריה, האוניברסיטה העברית

מזרח, מזרח ומה שביניהם: משכב זכר בשיח הרבני של מזרח אירופה

ניסיון לבדוק את התייחסותה של החברה היהודית במזרח אירופה להומוסקסואליות גילה ממצא מעניין. בקורפוס נרחב של מקורות רבניים ממזרח אירופה מראשית העת החדשה, מצאנו התייחסויות מעטות למשכב זכר, מרביתן תיאורטיות ומיעוטן איזכורים להתרחשויות ממשיות. בהנחה ששכיחות ההומוסקסואליות בקרב יהודי מזרח אירופה אינה שונה מזו של יהודים וגויים בארצות אחרות (למרות הדימוי הארוטי שמייחס האוריינטליזם לערבי, למוסלמי ולתושבי המזרח בכלל), ניתן לקבוע שהשיח של הממסד הקהילתי מתעלם לחלוטין מן התופעה ונמנע מלעסוק בה. שני הסברים אפשריים לכך: התופעה אינה נראית ואינה מוכרת, העבריינים והעבירות נותרו חסויים; או שבחרו להתעלם גם מן הידוע, ולהסתיר בכוונת מכוון. נראה כי בשונה מן הגישה הרבנית בארצות האסלאם, סברה המנהיגות של החברה היהודית האשכנזית המסורתית ומאוחר יותר האורתודוכסית (וכך עד ימינו) כי בעצם השיח על התופעה יש סכנה, וכי התעלמות ממנה הינה אמצעי מניעה יעיל.

בכוונתנו לדון בשני מקורות מרתקים:

א. פרשת דיבוק שהתרחשה בפולין בשלהי המאה הי"ח. סוגת סיפורי הדיבוק מאפשרת התמודדות עם נושאים חריגים, במקרה הנדון נטיות ואקטים הומוסקסואליים בין בחור ישיבה שזה עתה נישא ואולי אף אינו בטוח בזהותו המינית, לבין גבר שהיה בעל עבר בפיתוי נערים. פרטי הפרשה פותחים צוהר לעולם זה ומספקים מידע על מיניות ומקומה של המשפחה והחברה בפיקוח על היחידים והטיפול בהם.

ב. קטעים מספר מוסר שחיבר רב אשכנזי שהגיע לאימפריה העות'מאנית במאה הי"ט והזדעזע מן המציאות המופקרת שגילה שם. גם אם ננטרל את הרטוריקה המתבקשת בהזדמנויות כאלה, יש בדבריו הוכחה לכך שבמזרח אירופה, היו יחסים הומוסקסואליים בלתי נראים ובלתי מוכרים, גם לא בקרב נוצרים. בדבריו מהדהדות עמדות אירופיות בורגניות וקולוניאליסטיות אופייניות, הרואות בתופעה מעשה שאינו  טבעי, וביהודי/מוסלמי - 'אחר' מובהק.

 

יהונתן אלשך, בית הספר להיסטוריה, אוניברסיטת תל-אביב 

סדום שבעולם החדש – תגובת הספרדים למשכב זכר ואי-סדר מגדרי בקרב

חברות הילידים באמריקה, 1498-1600

  בהרצאה אני אבקש לתאר ולנתח אוסף של תעודות ספרדיות שנכתבו לאורכה של המאה ה16 הכוללות דיווחים שנשלחו חזרה אל העולם הישן, על ההתנהגות המינית והמגדרית שהייתה כביכול מקובלת בחברות הילידים האמריקאיות (מי שהספרדים כינו 'אינדיאנים'). הדיווחים הללו הונעו על ידי צורך להבנות דימויים יעילים של המתרחש בעולם החדש, על מנת להשיג את אישורם וברכתם של בעלי הכוח בעולם הישן לכיבוש הספרדי.

  הדיווחים הללו כפי שטוענים כבר בני התקופה הספרדים עצמם, בשעה שהם מתווכחים בינם לבין עצמם על אמינות הדיווחים, נשלטים על ידי האינטרסים הסותרים לעיתים, של הקונקיסטדורים והמיסיונרים, שפועלים בקרבה של אוכלוסיית הילידים ההולכת ונכחדת. יש לציין כי במקביל לכיבוש הפיסי של אמריקה, הכתיבה אודות חברות הילידים האמריקאיות היוותה מעין "כיבוש טקסטואלי" של מציאותם החברתית-תרבותית-דתית, מאחר וכיום התעודות הספרדיות שנותרו הן כמעט המקור הבלעדי על המציאות הפרה קולומביאנית באמריקה.

  בשנים האחרונות התפרסמו כמה מחקרים המנסים לשקם את זכרה של המיניות הפרה-קולומביאנית באמריקה (ראו בעיקר Trexler 1995 וגם Sigal 2003 ) . מחקרים אלה עושים שימוש בקריאה ביקורתית של הטקסטים הספרדיים תוך עימות ביניהם במקביל לשימוש באנלוגיות מקונוונציות של התנהגות מינית של חברות לא אירופאיות אחרות (לדוגמא מוסד הBerdache שהיה נפוץ גם במזרח אסיה ובגינאה החדשה).

  תחום מחקר שהוזנח מעט הוא קריאה של התעודות הספרדיות אודות הנושא, לא כאמצעי משובש ופגום בדרכנו אל האמת האמפירית של המיניות הפרה קולומביאנית, אלא כעדות רבת ערך למכשור המושגי והערכי שבאמצעותו הספרדים התבוננו על התנהגויות מיניות אחרות ועל אחרים בכלל. כלומר הצבה של העיוות וההטיה התרבותית של הטקסטים הספרדים במרכז הדיון ולא כהפרעה לו. קריאה קפדנית של הטקסטים חושפת את מערכת המשמעויות המורכבת שהספרדים ייחסו לחטא הסדומנות Sodomy)) ואת האופן שבו דימויים מיניים מסוימים של אוכלוסייה נכבשת, משרתים צרכים אידיאולוגיים. נקודה מרכזית ומרתקת מבחינתי תהיה סימון ומיפוי של השימוש בקטגוריה האונטולוגית של הדמוניות, כמכשיר העיקרי שבאמצעותו הספרדים מבינים וממשמעים את קיומן של התנהגויות מיניות ששונות באורח רדיקלי מהמוכר להם. הדיון כולל בהכרח גם ניסיון משווה להבין אילו יתרונות, היו טמונים בזמינותה הפילוסופית של קטגוריה אונטולוגית שכזו, אבדו מרגע שהיא נעשתה בלתי אפשרית לשימוש. הדיון יעבור גם דרך אופציית הביניים – הקטגוריה של הפתולוגיות, שעמדה לזמן מה לשימושה של החברה המודרנית על התוצאות שזו גרמה.

 

אביב אמית, החוג לצרפתית, אוניברסיטת תל-אביב

ייצוגי הומוסקסואליות בזמר הצרפתי

ההרצאה תסקור בליווי קליפים, שירים ותרגומיהם את התפתחות יחס החברה הצרפתית לנושאי זהות, מגדר וסטריאוטיפים הומוסקסואליים החל משנות השבעים של המאה העשרים ועד היום. במולדתם של מישל פוקו וסימון דה-בובואר, נראה שהזמר הצרפתי הוא אחד המייצגים הנאמנים ביותר של תרבות פופולארית ושל הלכי רוח חברתיים בצרפת. מעניין אם כן לגלות שבמספר לא מבוטל של שירים, קיימת התייחסות להומוסקסואליות ומעניינת אף יותר העובדה, שרוב השירים הצליחו מאד מבחינה מסחרית והפכו לנכס צאן ברזל של הזמר הצרפתי.

ההרצאה תסקור את יחס החברה להומוסקסואליות כפי שבא לידי ביטוי בשירים מתקופות שונות והיא גם תציג כיצד שימשו השירים כקטליזטור לשלושה תהליכים חברתיים כלהלן:

התפתחות המבט הסטריאוטיפי: בשנות השבעים, מוצג ההומוסקסואל כבודד (בשיר comme ils dissent דובר השיר מתאהב רק בסטרייטים, בשיר pour ne pas vivre seul בחורים מתחתנים עם בחורים רק כדי לא להישאר לבד), לעיתים הוא משוגע (בשיר maman a tort הילדה, שמאושפזת בכפייה בבית חולים, מאוהבת באחות) או מוצג כדמות ניטראלית וא-מיניות (במחזמר starmania אחד הגיבורים מאוהב בדיוויד בואי ולא מקיים יחסי אהבה עם אחרים). בשנות השמונים, הופך הקשר החד-מיני ללגיטימי במידה מסוימת, אבל רק בתנאי שהוא נשמר בסוד (בשיר une femme avec une femme שתי נשים לא יכולות להפגין את אהבתן ברחוב ומרשות לעצמן להתנשק רק בסלון). בשנות התשעים, המגמה התהפכה לחלוטין והשירים מבקרים את השמרנות בחברה (השיר un homme ou une femme מייעץ לתושבי כפר בצרפת ללמוד מבברלי הילס, בשיר la difference זוגות חד-מיניים לועגים לקללות ברחוב). כיום, השירים מחשיבים זוגיות חד-מינית כשווה לחלוטין לזוגיות הטרוסקסואלית (בשיר Adam et Yves, זוג גברים, אדם ואיב, מופיעים כאלטרנטיבה לאדם וחווה).

 הניתוק מדמות האם: בשנות השבעים נידון ההומוסקסואל לגור אצל האימא (בשיר comme ils dissent הגיבור עוזר לה בעבודות הבית), הוא מאשים אותה בכך שהיא גרמה לבחירת המיניות שלו (במחזמר starmania האימא מכריחה את הילד ללמוד בלט ולשמוע צ'ייקובסקי במקום לשחק כדורגל) ובכך שכפתה עליו את דעתה שגויה (כמו כותרת השיר maman a tort, אימא טועה).

שינוי מבני: מעבר משירים רגשניים בגוף ראשון לשירים כלליים שמתארים את ההומוסקסואליות כתופעה חברתית.

 

מושב שלישי: זקנה אחרת – זכרון העבר וחיי ההווה של לסביות והומואים קשישים

בניין טרובוביץ למשפטים, חדר 201

יו"ר: יובל יונאי, החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת חיפה

 

דנה רוזנפלד, Department of Sociology, Colorado Colleges

Identity Politics and Identity Work among Lesbian and Gay Elders

 

יובל הררי, החוג להיסטוריה כללית, אוניברסיטת חיפה

יובל יונאי, החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת חיפה

אמיר סומקאי פינק, Department of Archaeology, University of Chicago

האם אפשר היה לצאת מהארון לפני 1975? אנכרוניזם בהגדרת זהויות

 

אורנה מרי-אש, החוג לגרנטולוגיה, אוניברסיטת חיפה

זקנה מוצלחת: מנקודת מבט הומואית

 

13:30-15:00 הפסקת צהריים

 

15:00-16:30

מושב רביעי: מחסומים לאומיים, מחסומים אתניים

בנין טרובוביץ', אולם כס המשפט

יו"ר: ניצה ברקוביץ', המחלקה למדעי ההתנהגות, אוניברסיטת בן-גוריון

 

ראודה מורקוס, ASWAT - Palestinian Gay Women Group

"אסוואת" – קבוצת לסביות פלסטיניות, צעדים ראשונים לקראת בניית קהילה

 

פנינה מוצפי הלר, מכון בלאושטיין לחקר המדבר, אוניברסיטת בן-גוריון

אני לא פמיניסטית קיצונית: זהות לסבית בצומת של מעמד, אתניות ופוליטיקה אישית בישראל

This paper explores the manner in which two Israeli lesbian women of Mizrahi (Oriental, Jewish-Arab) origin articulate their complex social identities. It will be argued that these women’s essentialized, at times explicitly anti-feminist, lesbian subjectivity is directly linked and can only be understood in relations to their ethnic and class positioning. This exploration of the internally contradictory process of social identification hopes to contribute to Israeli social scholarship that has tended to divorce the analysis of gender and sexual orientation from the analysis of class and ethnic divisions. It also enters larger discussions within feminist theory and practice that have “remained vexed,” in Spivak’s words (1988:1), by the question of “how to operate race-, class-, and gender-analyses together.” Using Mohanty's postcolonial feminist insights (1982, 1991), I suggest that the agency of these multiply-marginal subjects is forged within the very contradictory reality of simultaneous class, ethnic, gender, and sexual preference oppressions that define their lives.

 

 

צופית אופנגנדן, החוג לתורת הספרות הכללית, אוניברסיטת תל-אביב

וארי אופנגנדן, החוג לספרות כללית והשוואתית, אוניברסיטת חיפה

הקוויר הפלסטיני כ"הומו סאקר" החדש

כארבע מאות חמישים קווירים פלשתינאיים חיים כיום בישראל תחת איום גירוש מצד הרשויות הישראליות, בעוד שבשטחים גורלם הנו "חינוך מחדש" באמצעות כליאה ועינויים במקרה הטוב ורצח על ידי המשפחה במקרה הרע.  הענישה הקשה וחוסר הסובלנות כלפיהם ברשות הפלשתינית  מכריחה אותם למצוא מקלט אצל אויבם הציוני, ולכן הם מהווים בו זמנית מטרת ניצול על ידי השב"כ ומטרה להאשמה בשיתוף פעולה על ידי החברה הפלשתינית. מצבם של הקווירים הפלשתינאיים כמוקעים מחברתם הפונדמנטליות המסורתית, וכנתינים חסרי אזרחות (שאף נחשבים כאיום ביטחוני) במדינה דמוקרטית מצריך רוויזיה משמעותית ביישום התיאוריה הקווירת על מצבם, שכן תיאוריה זו מבוססת בעיקר על הווייתם של אזרחים קווירים בדמוקרטיות ליבראליות. הגותם של חנה ארדנט, וג'ורג'יו אגמבן משלימה את ההיבטים החסרים בתיאוריה הקווירית, הקשורים במצבם המיוחד של הקווירים הפלשתניאים כפליטים  או כהומו סאכר, אנשים אשר דמם מותר. ארדנט בפרשנותה  על מצב הפליטים של מלחמת העולם השנייה ביססה  את הזכות לזכויות (אשר ניתנת לרוב על ידי אזרחות) כקליפה עיקרית, אשר מגנה על הנתין מהאלימות של המדינה. זכויות האדם אשר נחשבות בסיסיות, אוניברסאליות ומקודשות מתגלות כחסרות כל ממשות ויכולת הגנה על האדם ברגע שהוא אינו אזרח המדינה. ג'ורג'יו אגמבן העושה שימוש בתובנה זאת ובהגותו של פוקו מפרש מחדש את המושג הרומי "הומו סאכר", כחיים חשופים שזכאים לסיוע הומניטרי, אך נשללים מהם זכויות אזרחיות. מצבם של הקווירים הפלסטניים חשוף באופן קיצוני אף יותר שכן הם מאוימים על ידי אלימות מהמשפחה שלהם.

המשפחה כיחידה פוליטית מקבלת הן את סמכותה התיאולוגית מחוקי האיסלאם אשר הרשות הפלשתינית אימצה והן את סמכותה הפוליטית אשר הופכת את הקווירים הפלסטינים לאנשים המנושלים באופן טוטאלי מהזכות לחיות בבחירתם.

 

16:30-17:00 הפסקת קפה

 

17:00-18:30

מושב חמישי: מין, מגדר ומה שביניהם

בניין טרובוביץ', אולם כס המשפט

יו"ר: עופר רוג, המחלקה למיקרוביולוגיה מולקולרית וביוטכנולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב

 

אילנה ברגר, המרכז למיניות וזהות מינית

סוגיות אתיות בנושא של זהות מגדרית בקרב ילדים

בהרצאה זו אסקור בקצרה מספר סוגיות אבחוניות וטיפוליות בנושא של דיספוריה מגדרית בקרב ילדים/ות ואתמקד במלכודות האתיות הטבועות בנושא זה.

בשנת 1973 הוצאה הומוסקסואליות מספר האבחנות  של ה -  DSM  ובשנת 1980 הוכנסה האבחנה של הפרעה בזהות בקרב ילדים/ת. איב סדג'וויק  טענה אז כי הכנסת האבחנה של זהות מינית בקרב ילדים אפשרה מסגרת קונספטואלית חדשה בכדי לשמר את הפתולוגיזציה של ההומוסקסואליות.

בשנים האחרונות קיים פולמוס ציבורי ומקצועי בנושא של הגדרת דיספוריה מגדרית כהפרעה פסיכיאטרית. ישנם תיאורטיקנים הסבורים כי זהות מינית היא תוצאה של פסיכופתולוגיה הנובעת ממערכות יחסים דיספונקציונאליות במשפחה, ולעומתם אחרים, טוענים כי זוהי תופעה אנושית שאינה מייצגת הפרעה נפשית ולפיכך יש להוציאה מספר האבחנות.

ישנן גישות תיאורטיות וטיפוליות הגורסות כי ניתן לשנות זהות מינית בתהליך טיפולי. ברם, הוכחות חד-משמעיות אינן בנמצא. אותם מטפלים המצדדים בגישה זו מצדיקים אותה על רקע התגובות החברתיות השליליות לתופעת ההומוסקסואליות והטרנסג'נדריות, הסטיגמות והאפליה המדכאת. במילים אחרות, המטפל מבקש לעזור לנער/ה להתמודד עם מציאות חברתית קשה על ידי שינוי זהותו המינית. עמדה זו לעניות דעתי אינה אתית. למה הדבר דומה? למטפל שמבקש לשנות התנהגותו של נער/ה שחור/ה בכדי להתאימן לקודים של החברה הלבנה.

העמדה אותה אבקש להציג בהרצאה זו היא כי יש להתייחס לילדים/ות שמבטאים התנהגות מגדרית בלתי טיפוסית כאל ילדים נורמאליים .לפיכך, אני סבורה שיש שעל אנשי המקצוע כמו גם אחרים בחברה לאמץ עמדה ניטראלית לגבי התנהגותם המגדרית ולהעניק להם אווירה משפחתית וסביבתית מקבלת ותומכת.

לסיכום, ברצוני להציע שבמקום לנסות לכוון לקונפורמיות מגדרית, עלינו להתמקד במטרות גמישות, אתיות וברות השגה, דהיינו, לפתח משאבים רגשיים וחברתיים שיעניקו לילדים/ת אלו  את היכולת להדוף ולהתמודד עם הסטיגמות והניכור החברתי.

 

נורה גרינברג, אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרס בישראל

החיים במרחב ההישרדות- הזנות הטרנסג'נדרית כמשל

ההרצאה על זנות טרנסג'נדרית אינה מבוססת על מחקר שיטתי של התופעה, אלא מדובר בהרהורים, רעיונות ותובנות העולים מתוך ההתבוננות והקשרים הממושכים והאינטנסיביים שלי עם הנשים שחייהן מתקיימים במרחב ההישרדות, תטך נסיון למקם את מסקנות ההתבוננות הזאת בתוך מסגרת מושגית רחבה יותר.

הזנות הטרנסג'נדרית - אספקת שירותי מין על ידי ספקיות בעלות הופעה מגדרית נשית ואיבר מין זכרי- היא תופעה בעלת מאפיינים ייחודיים, אשר לצורך הבנתה נחוצה ראייה כוללת של מכלול ההקשרים החברתיים, הפסיכולוגיים, האנושיים והתרבותיים שבהם היא מתקיימת. ההרצאה סוקרת את תופעת הזנות הטרנסג'נדרית מהיבטים שונים:

החיבור הרווח בין טרנסג'נדריות לבין עיסוק בזנות. ההרצאה מנסה להתחקות אחרי שורשי החיבור הזה והשפעתו על תופעת הזנות הטרנסג'נדרית כנבואה המגשימה את עצמה.  

האסימילציה של זהות מגדר בלתי נורמטיבית עם העיסוק בזנות: התפיסה הפאלוצנטרית של נשיות והצורך להגן על מקומה השולט של הגבריות. הזנות הטרנסג'נדרית נבחנת על רקע תימות החוזרות בתפיסת האישה בתרבות המערב: האישה כמגלמת מיניות וחייתיות, ואופיה הכפול של האישה כקדושה וכקדשה.

לקוחותיה של הזנות הטרנסג'נדרית. אי אפשר להבין את הזנות הטרנסג'נדרית ללא הבנת מניעיהם של לקוחותיה וקשריהם עם ספקיות השירות. עולמם של לקוחות אלה מאיר באור חדש תפיסות רווחות של מיניות ומגדר.

גיבורות הזנות הטרנסג'נדרית. העיסוק בזנות כחלק מן החיים ב"מרחב ההישרדות" שבו מתנהלים חייהן של נשים טרנסג'נדריות. הדחיה, הניכור, שיבוש תהליכי החיברות והצורך באישוש הזהות המגדר ככוחות המעצבים את האישיות בתוך תחום -מושב חסר מעמד אזרחי אנושי, שהוא מופרד ומנותק מן המרחב החברתי האנושי הלגיטימי.

היחסים בין מרחב ההישרדות לבין החברה הנורמטיבית. התהוותם של הסדרים בין ה"אחרים", בעלי זהות המגדר הבלתי נורמטיבית, והחברה ה"נורמלית". שסעים פסיכולוגיים, מגדריים ומעמדיים. דרכי כניסה, דרכי יציאה. החיים ללא כלכלה. סימביוזה משפחתית.

נתיבות של הדרה: העלמת הזנות הטרנסג'נדרית כחלק ממנגנוני השליטה על חתרנות מגדרית שמפתחת החברה הנורמטיבית.

 

אייל גרוס, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב  

"התחזות כאדם אחר" – חיקוי ומרי מגדרי במשפט של חן אלקובי

 

18:30-19:00 הפסקת קפה

 

 

 

 

19:00-20:30

מושב שישי: שולחן עגול – בעקבות מעבר למיניות

בניין טרובוביץ', אולם כס המשפט

יו"ר: דפנה הירש, בית הספר להיסטוריה, אוניברסיטת תל-אביב

משתתפים: מיכל בן-נפתלי, כותבת ומתרגמת עמליה זיו, החוג לתורת הספרות הכללית, אוניברסיטת תל-אביב שרה חינסקי, המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן, אוניברסיטת תל-אביב שי לביא, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב אורלי לובין, החוג לתורת הספרות הכללית, אוניברסיטת תל-אביב

 

 

יום שני, 10 במאי

 

10:00-11:45

מושב שביעי: הבניות של גבריות בתרבות העברית

בניין טרובוביץ', אולם כס המשפט

יו"ר: חנה נוה, ראש התכנית ללימודי נשים ומגדר בסיוע NCJW, אוניברסיטת תל-אביב

 

שלומי פטיה, החוג לספרות עברית, אוניברסיטת תל-אביב

השירה ההומוסקסואלית בישראל כפונקציה של תמורות חברתיות ותרבותיות

השירה ההומוסקסואלית בישראל, למן שנות השבעים ועד ימינו, משקפת במידה רבה את התמורות שחלו בקהילה ההומו-לסבית בישראל בשלושים השנים האחרונות. קהילה שצביונה ודפוסי המאבק שלה ניזונו בשנות השבעים והשמונים מהשקפות מודרניסטיות-מהותניות, עברה שינויים חדים, בין היתר בעקבות חדירתן של תובנות פוסטמודרניות  באמצע שנות השמונים  ו'התיאוריה הקווירית' בשנות התשעים. מקובל לדבר על ה'מהפכה ההומוסקסואלית' בשנות התשעים.  למהפכה זו נודעה השפעה על כל תחומי החיים בתוך הקהילה ומחוצה לה.  

אסקור את שירתם של שלושה משוררים מרכזיים שיצרו בשנים אלה:  יותם ראובני, 'פורץ הדרך' בשנות השבעים והשמונים; אילן שיינפלד, המשורר המרכזי מביניהם ופעיל פוליטי, שהדיון בשירתו נחלק לשנות השמונים ולשנות התשעים;  ורמי סערי היוצר בשנות התשעים. בחינת התמאטיקה והפואטיקה של שירתם לאורך השנים, משקפת את אופני הבניית הזהות של סובייקט בחברה דכאנית, את המצוקות המלווים את כותביה ואת הניסיונות הבלתי פוסקים להתקבלות ולהכרה.

שירתו של ראובני, על אף ראשוניותה והתעוזה היחסית שבה, משקפת עמדות מודרניסטיות-מהותניות, המרפררות כל העת אל הקונסנזואלי ומהוות בבואה טראגית של תפיסות הטרוסקסיסטיות; זו שירה המעוררת אמפטיה במצוקה הקיומית העולה ממנה וברגשי האשם המתלווים אל אורח החיים שהיא משקפת. אילן שיינפלד בשנות השמונים,  ניזון, בנוסף לכך, גם  מהשיח הפוסטמודרני; הוא נועז הרבה יותר ומשוחרר יחסית מרגשות אשם, אולם שלא מדעת הוא קשור בטבורו ומתכתב כל העת עם הקונסנזואלי והקאנוני בתרבות  היהודית והעברית; כך למשל בזיקה  של שירתו אל שירת ימהב"נ, לתפיסת 'הרע' וה'רעות' בתרבות הישראלית, לתמות אוניברסאליות כמו אהבה ופרידה ועוד... לכל אלה נודעה, כמובן, השפעה על התקבלותו.

שירתו של שיינפלד בשנות התשעים מושפעת מן התאוריה הקווירית ומן השיח שנוצר סביבה; זו שירה פתוחה ונועזת המשוחררת מכל הכבלים המהותניים שאפיינו אותה בראשיתה.  היא חוגגת את השונות, את הלגיטימציה למין, להשתנות ולמשחק בין זהויות; אלה באים לידי ביטוי בתמאטיקה ופואטיקה שלו ובוודאי הקשו על התקבלותה.

רמי סערי, המשורר הפחות פוליטי מביניהם, מציב אופציה של יוצר-הומו, שאינו נדרש לעיסוק בזהותו המגדרית כשלעצמה.  שירתו ווידויית אף היא, אולם היא חפה מכל תחושת אשם, מצורך להיאבק, להצטדק שלא במודע או להתקבל. זה משורר שמיניותו ומושאי אהבותיו אינם מגויסים למאבק כלשהו; הם פשוט שם, גם, למשל, לצד היכולת  לבקר תופעות שונות בחברה ההומואית שאינם לרוחו; מהותו וזהותו המגדרית אינם שוליים בשירתו, אך בה-בעת אינם משתלטים עליה; סערי מהווה דגם למשורר של העידן ה'בתר-מאבקי', לפחות ככל שהדבר נוגע לו.

לסיכום, החיבור סוקר את האופן בו השירה ההומוסקסואלית ניזונה מתמורות חברתיות ואידיאולוגיות, נוצרה והתקבלה לאורן ושקפה אותן. מובן כי לזו נודעה השפעה גם על המאבק ההומו-לסבי שניזון  מיצירתם של אמנים שונים, אולם זה נושא למחקר נפרד.

 

עדו פרץ, החוג לספרות עברית, אוניברסיטת תל-אביב

"ורכניץ אדם פאסיבי לא היה" – הומוארוטיות והפוכי מגדר ב"שבועת אמונים"

לש"י עגנון

הנובלה "שבועת אמונים", שהתפרסמה ב- 1943, מגוללת את סיפורו של יעקב רכניץ, איש אקדמיה ורווק מחוזר שעלה מאירופה ליפו, ואת סיפור התממשותה של שבועת אמונים שכרת בילדותו עם שושנה אהרליך, בתו של פטרונו. הנובלה, שזכתה במרוצת השנים לפרשנויות רומנטיות, מיסטיות, קבליות ואחרות, נקראת הפעם תוך התייחסות ליחסי הכוחות המיניים בין הגיבורים, ותוך הדגשת מיניותו של הגיבור, יעקב רכניץ.

במהלך העלילה חולם יעקב רכניץ, גיבור הנובלה את החלום הבא:

"הלך לקרונית שלו. לקח לו פתק קפץ ועלה. נתמלאה הקרונית ונסעה. ודרך נסיעתה הייתה עומדת ומכניסה נוסעים על גבי נוסעים. נכנסו שני בחורים וישב אחד על ברכי חברו. שמע שמספרים זה לזה על אוטו ויינינגר ועל ספרו מין ואופי. כך נסעו שעה"

 (רנ"ה, הדגשות שלי).

 

הספר "מין ואופי" התפרסם בשנת 1902 ע"י אוטו ויינינגר, איש אקדמיה צעיר ומוערך, יהודי יליד וינה. הספר מנסה להתוות אמות מידה מדעיות למאפיינים של גברים לעומת נשים, לטיפוסים המגדריים ולהשלכות המוסריות הנגזרות מכך, וכן לאפיין יהודים לעומת ארים. הספר הוא מיזוגני וגזעני באופן בוטה, ומייחס נחיתות מוחלטת ומובנית לנשים וליהודים. האזכור שלעיל וכן פרטים משותפים בשתי היצירות מבססים את ההשערה כי ספרו של ויינינגר משמש אינטרטקסט לנובלה כולה.

ההרצאה תבחן את יחסי הגומלין בין ספרו של ויינינגר לבין הנובלה ואת ההיפוכים המגדרים שמבצע עגנון בגיבורי הנובלה כחלק מהדיאלוג עם "מין ואופי". בנוסף תיבחן מיניותו של רכניץ, האם הוא נמשך לבני מינו או לא, ומה חושב על כך עגנון. כסיכום וכהסבר לדיאלוג בין ויינינגר לעגנון ייבחנו גיבורי הנובלה מנקודת מבט קווירית, ולאור זה ביקורתו של עגנון על התיאוריה שמציג ויינינגר בספרו.

 

 

מיכאל גלוזמן, החוג לתורת הספרות הכללית, אוניברסיטת תל-אביב  

הגוף הנכון: י.ח. ברנר, חצב מן ומה שביניהם

 

עופר נור, Centre d'Etudes Juives, EHESS, Paris

ארוס בין גברים וציוויליזציה בשומר הצעיר 1920-1922: אהבת גברים ונטישתה

Briefly, I wrote my dissertation on the first years of Hashomer Hatzair in Europe and Palestine between 1918 and 1924 and my paper explores the homoerotic overtones in the movement's writings of the early twenties. The interesting thing about these authentic and expressive homoerotic feelings

was that they have been backed by a German male society theory, formulated between roughly 1905 and 1917. The Hashomer Hatzair is the only social movement that adopted this theory which connected society formation with male societies which have to be cemented by male-male erotic bonding. The Hashomer Hatzair's vision of a regeneration of the Jewish people in Zionism included a central, conscious and theoretically informed element of erotic male bonding. After a short time and after accusations of homosexuality this approach was dropped from the movement's world view.

 

11:45-12:00 הפסקת קפה

 

12:00-13:30 

מושבים מקבילים

 

מושב שמיני: אנטי-אדיפוס – לסביות ומשפחה

בניין טרובוביץ', אולם כס המשפט

יו"ר: מיכל בן-נפתלי, כותבת ומתרגמת

 

גילי צדקיהו, התכנית ללימודי מגדר, אוניברסיטת בר-אילן

מחשבות על אמהות עתידית – האם יש פרספקטיבה לסבית?

מאז שטכנולוגיות הפריה והזרעה הפכו זמינות ונגישות גם לנשים רווקות יותר ויותר נשים לסביות בוחרות להרות וללדת. בנוסף לשינויים טכנולוגיים חלו גם שינויים בעמדות כלפי הומוסקסואליות, המאפשרים לזוגות חד-מיניים לחיות בגלוי ולעצב לעצמם מודלים של זוגיות ומשפחה המתאימים להם. התופעה בולטת לא רק בשל ממדיה, אלא בעיקר משום שהיא מאתגרת את התפיסות החברתיות הרווחות שהתיחסו להומוסקסואליות כסותרת משפחתיות, והדגישו את המרכיב ה"עקר" שבזוגיות חד-מינית. האפשרות הטכנולוגית מלווה בשיח אתי ואידיאולוגי שבא לידי ביטוי בזירה התקשורתית, המשפטית והאקדמית, כמו גם בקבוצות תמיכה והתארגנויות חוץ ממסדיות.

במקביל לשיח הציבורי, הבחירה באמהות נוגעת ברובד אישי של האפשרויות אותן נשים רואות לנגד עיניהן בתכננן את חייהן ומשפחתן, בחלומות והשאיפות הקשורים הן במבנה אישיותי והן במסגרות חברתיות, ציפיות ונורמות.

לתופעה זו של נשים לסביות הבוחרות באמהות, יש הבטים ישראליים יחודיים הקשורים לאופייה המסורתי של החברה ולמרכזיות של הולדה ואמהות בתפקידן החברתי של נשים. ה"חריגות" וה"סטיה" שבלסביות, מתרככים ומתיישרים על ידי אמהות.

העבודה שלי בוחנת את התהליך האישי אותו חוות נשים לסביות ישראליות יהודיות ביחס לאמהות. נשים אשר אינן פועלות על פי הנורמות בחייהן הזוגיים – מה האפשרויות והפנטזיות שלהן בנושא הורות, האם הן חוות אמהות כמשתלבת בחייהן כלסביות או כקונפליקט בין זהויות ושאיפות.

ההרצאה תציג מחקר הנמצא בתהליך, ותתמקד בשאלות העולות מתוך המפגש בין הספרות המקצועית למציאות חייהן של נשים. הספרות בנושא מדגישה את השאלות העולות אצל נשים לסביות לגבי אפשרות האמהות – שאלות הנוגעות לטובת הילד/ה, לתהליכי הקמת המשפחה, לביקורת פמיניסטית על מוסד האמהות, לזהות לסבית כזהות שאינה אמהית, ועוד. האם השאלות האלה קיימות גם בשטח? עד כמה לסביות ישראליות מתייחסות לשאלת האמהות דרך פרספקטיבה לסבית? האם הן מבנות את העיסוק בשאלה במונחים פוליטיים או אישיים?

 

 

דורית אברמוביץ, מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ולנפגעי תקיפה מינית תל-אביב

סקס ממין אחר

כיצד ילדות במשפחה אינססטואלית משפיעה על האופציות והפרקטיקות המיניות בגיל מבוגר? מהו הקשר שמתקיים בין חוויות של התעללות מינית בילדות לבין בחירות "אנטי-סטרייטיות"?

האם המדובר על קשר "שלילי" שנובע מהקושי של הנפגעת לקיים יחסים אינטימיים עם גברים או על קשר "חיובי" שמניע את הנפגעת לפרק את המיתוס הפטריארכלי לאחר שהייתה קורבן שלו? 

 ההרצאה תבחן את משמעויותיו של המפגש הילדי עם קצה חווית השליטה הפטריארכית על הזהות המינית בגיל מבוגר. הניתוח האישי והפוליטי של השפעת אינססט על בניית זהות מינית אחרת תיעשה במטרה להבנות שיח קווירי סביב האלטרנטיבה המיוצגת על ידי נשים נפגעות התעללות מינית בילדות.

התעללות מינית במשפחה מייצגת את קצה סקאלת הכיבוש בחברה פטריארכלית, ומפגישה את הילדה עם המחיר הקשה ביותר של פנטזיית המשפחה ההטרוסקסואלית. ניפוץ המיתוס ההטרוסקסואלי, דווקא כאשר מתבצע בשנות החיים המוקדמות, עשוי להקנות לילדה המתבגרת פרקטיקה ומחשבה ביקורתית כלפי אקסיומות חברתיות נורמטיביות. בחיפושיה אחר תשובות לפשעים שבוצעו בה, תחפש הנערה/בחורה/אישה אחר "פתרונות" אחרים שיציגו עבורה מוצא מפני יחסים משחזרים. חווית האחרות המובנית אל תוך תהליך גדילתה של ילדה נפגעת אינססט עשויה להביא בהמשך החיים להתפתחותה של זהות מינית נזילה, השמה תגר על תבניות מיניות מקובעות ודיכוטומיות.

ניתן לטעון כי קריאת התגר המשמעותית ביותר על המבנה החברתי הסטנדרטי של  יחסי זוגיות ויחסי מין נעשית לרוב על ידי אלה ששילמו בגופן הילדי את מחיר הפנטזיה המשפחתית הסטרייטית. נזילותה של זהות מינית בגיל מבוגר מהווה את האלטרנטיבה הרדיקלית ביותר ליחסי אינססט, בין אם היא נעשית במודע ובין אם היא מתבצעת כתגובה פוסט טראומטית למוראות הילדות.

ההרצאה תתמודד עם סוגיות כגון: מהם מופעיה של זהות מינית נזילה שמתפתחת כתגובה אפשרית לגילוי עריות, מהן פרקטיקות מיניות "אחרות" וכיצד מיוצגת, תיאורטית ומעשית, האלטרנטיבה למיתוס הרומנטי הפטריארכלי.

 

סנדרה מאירי, החוג לקולנוע וטלוויזיה, אוניברסיטת תל-אביב 

בין קריסטבה לבאטלר: על הפחד הלא-מוצדק מזיהוי הלסביות עם הקשר הפרה-אדיפאלי עם האם

ג'וליה קריסטבה מציעה בכתביה מודל של סובייקט מובנה וכפוף לחוק, אך בה בעת הטרוגני  ונזיל משום שהוא נתון למשחקי הדחפים ה'סמיוטיים' שאינם מכירים באף גבול ובאף הבנייה.  כפי שמובהר במבחר מאמריה ב-Desire in Language [1980 (1977)], למשל, מרחיבה קריסטבה את משמעותו של מושג ה'התענגות' (jouissance) לכדי כלל המימדים האנושיים מסיגי הגבול.  למרות שה'סמיוטיות' אינה ממוגדרת, היא עשויה לשחק  תפקיד חשוב ביחסי הכוח המגדריים הקיימים היום בעולם, שלפי קריסטבה – בכלכלת המשטר הפטריארכאלי בו שולט חוק האב – דיכוי המימד הסמיוטי חופף לדיכוי נשים.  כפי שהסמיוטי מוגלה אל שולי השפה, כך מוגלית האישה אל שולי החברה.  לכן,  גילויו מחדש של הסמיוטי, עידודו,  הופכים לאמצעי פוליטי החותר תחת הסדר הסימבולי, מוסדות חברתיים והחלוקה המגדרית המסורתית.  קריסטבה קושרת בין המימד הסמיוטי לבין הקשר עם האם וגופה, ומאפיינת אותו כקשר "הומוסקסואלי נשי". היא מציבה קשר זה ככוח חתרני תחת הפטריארכיה הדכאנית. משמעותה של הצבה זו, במיוחד בהתחשב בעובדה שקריסטבה  אינה מכירה במגדר או בזהות  כמהות, היא בעלת ערך רב לא רק בהקשר אישי של בחירות ופעולה אלא בהקשרים פוליטיים רחבים יותר. ברצוני לטעון כי דחיית המודל של קריסטבה על-ידי גוף לא מבוטל של כתיבה פמיניסטית וקווירית מתבסס על קריאות לא נכונות של  הזיהוי בין הומוסקלסואליות נשית לבין 'פסיכוזה' אצל קריסטבה. קריאות לא נכונות אלה מבטאות (ובצדק) פחד מהדרה ממימדי הסוציאליזציה של הסימבולי, פחד מאי-הכרה בזהות וכדומה.

למשל, פטרישיה וויט בספרה Uninvited  (1999) דוחה את אפשרות ניכוסה של 'החורה הסמיוטית' בקריאות של יחסים לסביים במלודרמה, בעיקר משום שלטענתה קריאות פרה-אדיפאליות  כגון אלה של קריסטבה וננסי צ'ודורוב מתמקדות בהדדיות ובטיפוח (פסיביות, תלות, הזדהות). אופיה הסמיוטי של ה"חורה" אינו פסיבי, ולא תלוי וגם לא תוצר של הזדהות (כי שורשיו בשלב שלפני שלב-המראה). נהפוך הוא: "הסמיוטי" מתאפיין כאנרגיה מתפרצת, לעתים אלימה ואף כ"רוע טהור". כיצד יכולה וויט להחמיץ את ההישענות של קריסטבה על הדחפים או לחילופין לא להחמיץ, אך להסיק מכך מודל כזה בין נשים? התשובה טמונה בהשפעתה המכרעת של הגישה ההבנייתית, המייצגת את אותו פחד מהדרה סימבולית. ברצוני להציג כדוגמא אמבלמטית לטענה זו את האופן שבו קוראת באטלר את קריסטבה. קריאה ביקורתית זו  תהווה את מוקד ההרצאה, במטרה לעודד מגמה שקולה נשמע פחות בשיח הקווירי, של החזרת הפרה-אדיפאליות/הפסיכואנליזה אל הקוויריות והפמיניזם כאחד.

 

 

מושב תשיעי: מין ואופי – היבטים פסיכולוגיים ושיח פופולרי

בניין טרובוביץ למשפטים, חדר 304

יו"ר: עמית קמה, החוג לתקשורת, יצירה וביקורת, מכללת ספיר

 

איל סילס, החוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בן-גוריון

אבות ובנים: כיצד תופסים אבות את בניהם שיצאו מהארון

העבודה עוסקת בשאלה כיצד אבות לבנים הומוסקסואלים תופסים, מנקודת מבט רטרוספקטיבית, את היציאה מהארון של בניהם. מחקרים שעסקו בהתמודדות ובקבלה של ילד הומוסקסואל ע"י הוריו התייחסו לרוב אל זוג ההורים כיחידה אחת, אחרים התייחסו לאם בלבד, ומעט מאד  מחקרים  התייחסו לחווייתו של האב. במחקר זה נבחנה החוויה האישית של אבות לבנים הומוסקסואלים; מחשבותיהם, פחדיהם, ציפיותיהם ועמדותיהם בנושא זה. כמו כן, מנסה המחקר לבדוק באיזו מידה משליכה הצהרת מיניותו של הבן על האב; תפיסתו את בנו, את עצמו, את אבהותו ואת וגבריותו. לשם כך, רואיינו 22 אבות לבנים הומוסקסואלים אשר יצאו מהארון לפחות שנה  לפני תחילת הראיון. הממצא העיקרי מצביע על פרדוקס בין קבלת הבן כהומוסקסואל ותיאורו בצורה אידיאלית וגברית, לבין דחיית ההומוסקסואליות כתופעה חברתית וכזהות, ובעיקר את מאפייניה הנשיים. פיצול זה (Split )  עוזר לאבות לקבל את בניהם שלהם, תוך כדי שימור עמדותיהם השלילות, בעיקרן, כלפי הומוסקסואליות ונשיות.

 

 

אמיר רוזנמן, החוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה 

"אני שוכב עם הומואים, אבל אני לא הומו": מאפיינים דיסוציאטיבים וקשיים פסיכולוגיים ותפקודיים במדגם אינטרנטי של גברים שמקיימים יחסי-מין עם גברים

עניין מיני בגברים לא עולה בקנה אחד עם זהות גברית נורמטיבית. גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים (MSM) אך לא משכללים מיניות זו לתוך זהותם עלולים לסבול ממאפיינים דיסוציאטיביים, שבהם האדם מנתק מזהותו את החלקים הבלתי-נסבלים של אישיותו ומסלק אותם ממודעותו היום-יומית. הדיסוציאציה מוחמרת על-ידי הצורך המתמיד להסתיר מאחרים את המיניות הלא-נורמטיבית. שוער שחוסר גיבוש זהות הומואית (נמדד על-ידי נוסח מקוצר של הLesbian/Gay Identity Scale; Mohr & Fassinger, 2000) יביא לדיסוציאציה (נמדדה על-ידי נוסח מקוצר של תת-סולם "בלבול זהות דיסוציאטיבי" בכלי של Vanderlinden, Van Dyck, Vandereycken, Vertommen & Verkes, 1993; ועל-ידי כלי חדש למדידת האינטגרציה של החיים המקוונים והלא-מקוונים) שבתורה עלולה לגרום למספר קשיים פסיכולוגיים ותפקודיים: מיניות קומפולסיבית (נמדדה על-ידי סולם מותאם מ Kalichman & Rompa, 1995) שמאופיינת בתחושת חוסר-שליטה הנגרמת מכך שהרצונות המיניים נובעים מחלקים שהורחקו מחוץ לגבולות העצמי; שימוש מיני בעייתי ברשת (נמדד על-ידי כלי של Cooper, Griffin-Shelley, Delmonico & Mathy, 2002), שמאפיין יחידים שלא מביאים את מיניותם לביטוי מספק בעולם הלא-מקוון; ועניין מיני צר (נמדד על-ידי כלי שנכתב לצורך המחקר), שמאפיין קבוצות מיעוט מיניות אחרות שלהם מיניות שלא משוכללת בזהות. לצורך המחקר נבנה אתר ברשת, שאליו הוזמנו גברים מאתרי MSM.

הנתונים הסופיים (של 316 משתתפים) איששו בהליך Path-Analysis את מודל המחקר, שזכה לציוני טיב-התאמה מספקים על 3 אינדקסים. בנוסף, תפקיד המתווך של המאפיינים הדיסוציאטיבים נבחן על-ידי השוואת ציוני טיב-ההתאמה של מודל חלקי, שבו משתנים אלה הושמטו, עם המודל המלא. השערה זו אוששה גם היא, והוסיפה ביטחון לחשיבות המאפיינים הדיסוציאטיבים ביצירת הקשיים האמורים. התוצאות נידונו בהקשר לתהליכי זהות של מיעוטים מיניים לא-נורמטיבים, והמקום שדיסוציאציה משחקת בתהליכים אלה.

 

 

כלנית צאלח, החוג לתקשורת, אוניברסיטת חיפה 

"רוב הסיכויים שזיכרון העבר יישכח כלא היה" – הבנייה של הומוסקסואליות במדורי ייעוץ בעיתוני נוער

 

13:30-15:30 – הפסקת צהרים

 

13:30-15:30

מושב עשירי: "נוער, נוער, נוער" – נוער הומו-לסבי-בי-טרנס בישראל

מושב בחסות: ארגון הנוער הגאה של אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטרנסג'נדרס בישראל

בנין טרובוביץ', אולם כס המשפט

יו"ר: מאיר מנחם, ארגון הנוער הגאה של האגודה

פתיחה והקדמה: נוער הומו-לסבי-בי-טרנס בישראל

 

שרון גיל, אוניברסיטת חיפה

נסיון התאבדות כנקודת מפנה בחייהם של מתבגרים הומוסקסואלים

            This study addresses the phenomenon of gay youths who attempt suicide. The aim of the study is to examine gay youths’ subjective perceptions of the antecedents of their suicide attempts and the implications of such attempts for their lives.

            Using a snowball method, the sample consisted of sixteen gay youths who attempted suicide at least once during their adolescence. In-depth interviews were conducted in order to elicit the life stories and personal accounts of the youths themselves.

            The analysis proceeded in two phases: First, each narrative was analyzed to determine basic concepts and categories; this was followed by a comparison of common ideas and themes running throughout the interviews.

            The results show that gay youths who attempt suicide tend to perceive their suicide attempt as a turning point leading to a critical change in their lives. Four main themes surfaced from participants’ stories: homosexuality, family dynamics, social relationships, and perceptions of life and death. Each of the themes was analyzed in accordance with two continua: positive vs. negative and central vs. peripheral. Prior to the suicide attempt, the attitude that participants expressed towards each of the themes was negative and central. This attitude reflects the negative way in which participants viewed themselves, the world, and the future. Such negative perceptions evoked feelings of hopelessness and helplessness, leading, in turn, to a suicide attempt.

            A critical change in participants’ narratives appeared during the period following the suicide attempt. That is, participants’ perceptions were transformed from being totally negative to mostly positive. This change reflects the notion that the suicide attempt was a turning point. The implications of this observation are discussed throughout the paper.

 

 

ריבי אפרת, האוניברסיטה העברית

תהליך ה"יציאה מהארון" - COMING OUT של מתבגרות לסביות ישראליות

 

קובי זמיר, בית-הספר לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב

עמדות מורים בישראל כלפי הומוסקסואליות ונכונותם לשילוב הנושא בכיתות הלימוד

 

אורן פזמוני לוי, בית-הספר לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב

נוער, נוער, נוער מה הנוער רוצה? ממצאי סקר בקרב נוער הומו-לסבי

למרות התפתחותם של "לימודים הומו-לסביים / Gay Studies" באקדמיה הישראלית  והופעתם של מחקרים בתחום, של חוקרים ישראלים, בדיסציפלינות כגון: ספרות, תרבות, קולנוע, סוציולוגיה, תקשורת, פסיכולוגיה ומשפט (גרוס וזיו, 2003) – נפקד מקומם של מחקרים על מתבגרים ו/או תלמידים להט"ב.

סקירת הפרסומים בתחום מדעי החברה וחינוך ("מגמות", "הד החינוך", "עיונים בחינוך") מעידה על קיומו של פער בעיסוק המחקרי בהתייחס לתלמידים מאוכלוסיות וקבוצות שונות. בעוד ההערכה המקובלת גורסת כי שיעורם של תלמידים להט"ב במערכת החינוך הוא 10%, אין הם זוכים לעיסוק מחקרי הולם. זאת בניגוד למחקר המבורך סביב קבוצות תלמידים בעלות שיעור נמוך יותר במערכת החינוך (למשל, חינוך מיוחד). דוגמא נוספת לפער המתואר, ניתן למצוא בקובץ "מיניות ומגדר בחינוך" (שלסקי, 2000). בעוד הספר מבקש להעמיד במרכז "שאלות של הבניית זהות מגדרית, של יחסי שליטה וכוח, של דימויי מגדר ומשמעותם", אין בנמצא אף לא מאמר אחד בנושא מתבגרים להט"ב.

מטרתו הכללית של המחקר, כפי שהוגדרה על-ידי צוות ההיגוי: לבחון את הצרכים של צעירים להט"ב בגילאי 18-23 ואת המסגרות המתאימות ביותר לשילובם של צעירים בפעילות אגודת ההומואים, הלסביות, הטרנסג'נדר והביסקסואלים בישראל.

שאלות המחקר

האם ניתן להבחין במאפיינים ובצרכים דיפרנציאליים של מתבגרים להט"ב בקבוצות גיל שונות?

כיצד ניתן ומי אמור לספק צרכים אלו? 

מתודולוגיה

אופייה הייחודי של קהילת הלהט"ב מקשה על איתור משתתפים במחקר ואינו מאפשר דגימה מייצגת מתוך אוכלוסייה זו (Kulkin, Chauvin & Percle, 2000). לכן, נקבעה שיטת דגימה לא הסתברותית  מסוג מכסה "Quota Sampling" (בייט-מרום, 1986).

הדגימה בוצעה בחודשים יוני – ספטמבר 2003 במספר מופעים: דוכן במצעד הגאווה בתל-אביב, קבוצות פעילות של ארגון הנוער, קבוצה של הפורום החיפאי וקבוצת דתיים. כמו כן נעשה ניסיון לקיים קבוצה אנונימית באוניברסיטת תל-אביב; אולם הקבוצה לא זכתה כלל להיענות.

סך הכל השיבו על השאלון: 111 א/נשים. 

מבחינה תכנית, הממצאים מצביעים על רצון כללי לעסוק, במסגרת הקבוצות, בתכנים המעסיקים נוער / צעירים להט"ב בלבד. כאשר משתתפים בוגרים (חיילים, סטודנטים וכדומה) וכאלו שאינם משתתפים כלל בפעילויות "פתוחים" יותר לשילוב תכנים אחרים. כיוון שנמצא קשר בין "גיל" והשתתפות בפעילות הארגונים, ניתן לסכם כי לאחר גיל 18 קיים צורך לעיסוק בתכנים נוספים, מעבר לנושאים "קהילתיים".

היבט תכני נוסף שנבדק הוא הכללת פעילות ומעורבות חברתית עבור כלל האוכלוסייה בארץ (מעבר "לגבולות" הקהילה). המשיבים אינם מסכימים באופן ברור על הצורך לכלול (או: לא לכלול) פעילות שכזאת במסגרת הפעילות בקבוצות. אולם, ניתן להבחין בקיומה של הסכמה גבוהה עם צורך זה, בקרב קבוצת המשיבים שאינם משתתפים בפעילויות.

מעבר לתכנים, נשאלו המשתתפים על האופן הרצוי להפעלת הקבוצות. מבחינת שילוב נשים וגברים יחד ישנה הסכמה כי האגודה צריכה לשאוף ליצור פעילות בהשתתפות של נשים וגברים יחדיו. המשתתפים בפעילות מעוניינים יותר מאלו שאינם משתתפים לשלב נשים וגברים. ייתכן כי הדבר נובע מהתנסות חיובית שלהם בפעילויות השונות. בניגוד לאמור לעיל, יש לציין כי קבוצת הבוגרים מביעה עניין רב בהפרדה המינית בפעילויות.

ישנה הסכמה רבה בדבר הצורך בקבוצה ייחודית לחיילים/ות (אשר תיתן מענה ייחודי למשרתים/ות בשרות סדיר). כאשר ההסכמה "חזקה יותר" בקרב משיבים המשתתפים בפעילות וחיילים.

היגדים נוספים בשאלון בדקו את תחושת השייכות לקהילת הלהט"ב ואת שביעות הרצון מפעילות האגודה. מרבית המשיבים הביעו הרגשת שייכות לקהילה; כאשר, באופן צפוי, משיבים המשתתפים בפעילות האגודה דיווחו יותר מאחרים על הרגשת שייכות לקהילה. לעומתם, קבוצת הבוגרים מדווחים פחות מחברי קבוצת הצעירים על תחושת שייכות לקהילה. פעילות האגודה נמצאה ראויה ומספקת בעיני מרבית המשיבים, בעיקר בעיני אלו המשתתפים בפעילויותיה השונות.

הפעילויות המועדפות ביותר על-ידי המשיבים הן: קבוצה חברתית (15%), מסיבות (12%), חילופי משלחות (11%), קבוצת תיאטרון (10%), קבוצת תמיכה (9%), הכרויות (9%) וקבוצה לחיילים (8% בדירוג הכללי, 13% סימנו פעילות זאת בעדיפות הראשונה). הממצאים מצביעים על הבדלים ברורים בהעדפת פעילויות בין תלמידי תיכון לבין בוגרים (חיילים וסטודנטים). בקרב קבוצת הגיל הבוגרת בולטים צרכים ממוקדים יותר באופן העברת הפעילות ובאוכלוסיית המשתתפים (העדיפו: קבוצות תמיכה, קבוצות חברתיות, קבוצות לחיילים, תיאטרון). כמו כן, ניתן ללמוד כי משיבים המשתתפים בפעילות, מגלים העדפה ברורה לפעילויות מסוימות: קבוצה חברתית, קבוצת חיילים ותאטרון; לעומתם משיבים שאינם משתתפים בפעילות אינם בעלי העדפה ברורה והחלטית. בהמשך, נציג מאפיינים שונים של הפעילויות המועדפות ביותר כפי שדווחו על-ידי המשיבים במחקר.

 

בתיה פנחסי, בית-הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל-אביב

מודל הנחיה ייחודי בארגון נוער גאה מהלכה למעשה

על מנת לתת מענה לצרכים הייחודיים של מתבגרים להט"ב בכל מקום בארץ תוך ליווי מקצועי וסיוע של אנשי מקצוע, הוקם בשנת 2002 ארגון הנוער של אגודת ההומואים, לסביות, טרנסג'נדר וביסקסואלים בישראל. ארגון "נוער גאה" הנו ארגון התנדבותי הפועל למען בני נוער בגילאי 15-23 המתלבטים בנטיותיהם המיניות או מגדירים עצמם כהומואים, לסביות, טרנסג'נדר או בי(סקסואלים. הארגון נותן מענה של תמיכה לנוער בשלבי גיבוש הזהות המינית ומהווה מסגרת לנוער שעבר את תהליך היציאה מהארון ומעוניין לתרום ולפעול על מנת לקדם את מעמד הנוער ההומוסקסואלי בארץ תוך דגש על שוויון, פתיחות ומניעת גזענות והומופוביה.

פעילויות ארגון "נוער גאה" כוללות: קבוצות שיחה, קבוצות חברתיות, קבוצות נושא והפקת אירועים שנתיים כגון הכנה לשרות בצה"ל, השתלמויות בתכנים שונים הנוגעים לקהילה ולמשפחה, מסיבות, טקסים ומחנות.

קבוצות שיחה מיועדות לנוער המתלבט בנטיותיו המיניות ומעוניין לפגוש נערים ונערות בני גילו (15-21) הנמצאים בשלב דומה בחיים. קבוצות השיחה מונחות על-ידי אנשי מקצוע (לרוב, עובדים סוציאליים) ועל-ידי מנחה מוסמך מקרב קהילת הלהט"ב. במובן זה, מודל ההנחיה הינו מודל ייחודי הכולל צמד מנחים שבהם יתקיימו שלושה עקרונות: 1) מנחה אישה ומנחה גבר; 2) מנחה איש מקצוע ומנחה לא מקצועי עם זאת בעל הכשרה בתחום החינוך/מדעי ההתנהגות; 3) מנחה מקהילת הלהט"ב ומנחה סטרייט. ארבעת המפגשים הראשונים פתוחים להתרשמות ולאחריהם נסגרת הקבוצה ופועלת כקבוצה דינאמית. הקבוצה מכילה בין 10-15 נערים ונערות. כל התכנים המועלים בקבוצה הינם תכנים אישיים העולים מעולמם של חברי הקבוצה. מתוך הדינאמיקה הקבוצתית ומערכת היחסים הנרקמת בקבוצה נוצרת אווירה של שיתוף ופתיחות.

 

שרי לביא, בית-הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל-אביב

להדריך את המדריך הנחית מדריכים בארגון נוער גאה

 

15:30-17:30

מושב אחד עשר: שולחן עגול: קוויר גלוקליגייז וגלובליזציה

בניין טרובוביץ', אולם כס המשפט

יו"ר: טל ארבל, המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן, אוניברסיטת תל-אביב

משתתפים: אורי אילון, עתונאי ואקטיביסט ישי בלנק, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב  כנרת להד, התכנית ללימודי תרבות, האוניברסיטה העברית אייל גרוס, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב גל אוחובסקי, עתונאי

17:30-18:00 הפסקת קפה

 

18:00-20:00

מושב מליאה חגיגי

בניין טרובוביץ', אולם כס המשפט

יו"ר: דפנה הירש, בית-הספר להיסטוריה, אוניברסיטת תל-אביב

 

ברכות:

אלישבע רוזן, ראש ביה"ס למדעי התרבות ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל-אביב

אורלי לובין, ראש הפורום ללימודי נשים עם NCJW, אוניברסיטת תל-אביב

 

הרצאת אורח

 Prof. Lawrence Cohen

Department of Anthropology, Department of South and Southeast Asian Studies,

University of California, Berkeley

 

Manmohan's Secret: Homosex in India and the Orders of Beauty

and Violence

 

20:15-22:00

אולם פאסטליכט, בניין מכסיקו

סינמה קוויר: הקרנות של סרטי סטודנטים קווירים מכל הזמנים

 

1. נגוע (הקצר) / בימוי: עמוס גוטמן / בית צבי / 25 דקות
בעקבות בילוי במועדון, גבר צעיר משאיר מאחור את בת זוגתו ומגיע למטרת סקס לביתו של רקדן צבעוני ופרובוקטיבי, מה שמוביל אותו לגילויים חדשים על עצמו.

2. מכתב מאוחר / בימוי: ענת דותן / סם שפיגל / 15 דקות

הסרט מבוסס על סיפורה האמיתי של הבמאית, שעבדה על הסט של אחד מסרטיו של עמוס גוטמן, ועל היחסים המיוחדים שנרקמו בינה לבין דמותו הבלתי-מושגת.

 

3. הבנות קטנות II / בימוי: תומר היימן / קמרה אובסקורה / 8 דקות

בחור צעיר יושב עם אימו במסעדה, והתקלות במלצר נאה פותחת שרשרת אירועים שתוביל להבנות חדשות מצד האם.

 

4. פלפלים צהובים / בימוי: רונית פוקס ותמר ברקאי / סם שפיגל / 30 דקות

סרט תיעודי: בגיל 24 שינתה עלמה כיוון בחייה. היא התאהבה באורית ויחד הן החליטו לפתוח מרקייה בירושלים. דרך ההכנות לקראת פתיחת המרקייה, נפרשת מערכת היחסים האינטימית ביניהן.

 

5. מלחמה אחרת / בימוי: נדב גל / סם שפיגל / 16 דקות

ירושלים באינתיפאדה. נוני, תלמיד כיתה ד' משכונת גילה, נבחר לגלם את דוד המלך בהצגת סוף השנה אליה יגיע ראש הממשלה. אך נוני חושק בסתר ליבו בתפקיד הנסיכה.

 

הקרנה מתוך הפסטיבל הבינלאומי ה-10 לסרטי סטודנטים:
גירוש לגן עדן / בימוי: ערן קידר / אוניברסיטת ת"א / 15 דקות

גרי ומיקי הם שני חברים שמציעים את גופם למכירה ברחובות תל אביב. גרי קליל וציני בנוגע לעבודתו בזנות - אולם ערב אחד של שליטה וכאב ישנה את חייו.

 

למידע נוסף: wsf@post.tau.ac.il או בטל': 6406905-03

http://www.gay.org.il/qttau